פסק-דין בתיק ת"א 20462-08

מבוא

1.                   המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1, (להלן: "המנוח"), יליד 1974 נורה לפי הנטען על ידי חיילי צה"ל ביום 24.4.04. התביעה שבפני היא תביעת העזבון והתלויים לפיצוי בשל הנזק שנגרם להם כתוצאה ממותו. הנתבעת היא המדינה, שחבה באחריות שילוחית, למעשיהם ולמחדליהם של החיילים ככל שיקבע כי מוטלת עליהם חבות.

2.                   תיאור האירוע בכתב התביעה הוא כי המנוח היה נהג מונית והיה במהלך נסיעה. תוך כדי הנסיעה קיבל שיחת טלפון מהמשרד והתבקש לנסוע למקום אחר ולהסיע לקוח שבדיעבד הסתבר כי שמו טובאסי. הוא הגיע לכתובת וטובאסי יצא מהבית בכוונה לעלות למונית שחיכתה על יד ביתו. באותו זמן חיילי צה"ל הגיעו כדי לעצור את טובאסי. יחידת המסתערבים 'התכוונה' לכיוון המנוח וירתה תחילה בו וזאת כדי למנוע מטובאסי לעלות למונית של המנוח שחיכתה לו. החיילים ירו לעבר המונית יותר מצרור ופצעו את המנוח פציעה קטלנית. מספר קליעים חדרו לראשו וגרמו לריסוק הגולגולת. הטענה היא שיחידת המסערבים פתחה באש ללא שנשקפה לה כל סכנה מנהג המונית.

3.                   הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי הכוח המיוחד היה במשימה של מעצר פעיל פת"ח רצחני וחברי חוליתו. אותו טרוריסט, כמאל טובאסי, היה מעורב בפיגועי ירי, סחר באמצעי לחימה ועמד בפני הוצאתו מן הכוח אל הפועל של פיגוע רצחני בטרם המעצר.  בעת הפעולה נורו חיילי צה"ל ופעלו מתוך הגנה עצמית. טענות אלה מצטרפות לטענות האחרות שמועלות על ידי המדינה בתביעות דומות.

4.                   אין מחלוקת על כך שהמנוח נורה באותו אירוע. המחלוקת היא בשאלה העובדתית מה קדם למותו של המנוח: האם נורה תחילה סתם וללא סיבה על ידי הכוחות המיוחדים וזאת אף בטרם החל מאבק עם טובאסי או שנורה במסגרת חילופי ירי כאשר לא ברור האם הכוחות ירו בו או שנורה במסגרת אותם חילופי הירי. ככל שיקבע כי מוטלת אחריות יהיה מקום להידרש לשאלת הנזק.

5.                   ההליך נפתח על ידי התובעים בבית המשפט המחוזי והועבר לבקשתם לבית משפט השלום. במהלך ניהולו הוגשו בקשות דחיה לא מעטות על ידי באת כוחם וגם לאחר תום שמיעת הראיות הוגשו בקשות להבאת ראיות נוספות שאליהן ניתנה התייחסות בפרוטוקול.

העובדות

6.                   בכל הנוגע למה שאירע הובאו לעדות מר האני עבדאלחפיז חסן קנדיל מטעם התובעים והלוחמים המסתערבים שהשתתפו באירוע מטעם הנתבעת. עוד הובא לעדות מטעם הנתבעת אחיו של המנוח שהתבקש להעיד על חברות אחיו בארגון טרור.

7.                   יש לציין כי התובעים הגישו תצהיר של התובעת מס' 2, האלמנה, ואולם זו לא התייצבה לעדות בישיבות שנקבעו בימים 13.6.11 ו- 9.11.11 ובסופו של דבר ויתרה באת כוח התובעים על עדותה. מכל מקום האלמנה לא הייתה עדת ראיה לאירוע אלא מסרה עדות לעניין הנזק. באת כוח התובעים ויתרה גם על העדת עד הראייה השני שביקשה לזמן לאחר שלא התייצב וכן על עדות הרופא (עמ' 25, ש' 10-11). כך הדבר גם באשר לצלם שצילם את התמונות לאחר שהוסכם להגישן (עמ' 25, ש' 19-23). לאחר מכן החליטה באת כוח התובעים כי היא רוצה לזמן את הצלם בכל זאת ואולם בקשתה נדחתה בשל העיתוי שבו הועלתה בקשה זו (עמ' 54).

עדות האני עבדאלחפיז קנדיל

8.                   העד מוסר בתצהירו כי הוא נשוי לאחותה של האלמנה וכי הוא עובד בעיריית ג'נין משנת 2002 בחקלאות. הוא הצהיר כי ביום האירוע בסמוך לשעה 11:30 היה בדרכו חזרה לעירייה ועבר ליד הצומת תוך שהוא רואה את המתרחש.

9.                   לדבריו בהתחלה שם לב עם שאר הפועלים שרכב מרצדס אשר מועמס בלולים של עופות וארגזים, נושא לוחית זיהוי של השטחים, נוסע לכיוון צומת המוות (שמה של הצומת ניתן לה לאחר המקרה). בצומת חנתה המונית של המנוח והמנוח היה בתוך הרכב כשידיו על ההגה.

10.               חמשת המסתערבים הראשונים שפניהם צבועים בשחור החלו לירות לכיוון נהג המונית והוא נהרג מיד וללא התרעה או אזהרה, זיהוי או התגרות ממנו או מכל גורם אחר. מייד לאחר מכן קבוצת מסתערבים אחרים הגיחו לצומת מכיוון שני והחלו לירות לכיוון בית סבו של טובאסי כשהוא יוצא משם במרחק של עשרות מטרים מהמונית של המנוח. מיד הגיחו חיילים רגילים וגררו את טובאסי לאמצע הכביש ואחד החיילים ירה בו בראש מטווח אפס שלושה כדורים. הוא מפנה לתמונות שצולמו מהאירוע ומבהיר כי המנוח היה בתוך הרכב, שחנה בצומת.

11.               חקירתו הנגדית של העד העלתה תיאורים שונים ממה שהוצג בתצהירו. בפתח חקירתו הנגדית הוצגה לעד מודעה שצורפה לבקשת הנתבעת לסילוק על הסף. הוא זיהה את המנוח כמי שמצולם במודעה (עמ' 5, ש' 6). הוא תאר כי עבד ביום האירוע בחקלאות. הוא החל לעבוד בשעה תשע והאירוע היה בערך באחת עשרה ורבע (עמ' 6, ש' 10-14).  הוא עמד באותו מקום כל הזמן (עמ' 16, ש' 12-16). לדבריו הוא היה באותו זמן ברחוב למטה שבו עסק בשתילה (עמ' 7, ש' 27-28). אותה משתלה מוקפת בגדר שהיא בגובה של מטר וחצי (עמ' 8, ש' 1). ככל שנדרש להסתתר כאשר מתבצע ירי הרי שהדבר נעשה בתוך המשתלה שבמתחם העירייה אך הוא הוסיף מיוזמתו שגם משם ניתן לראות הכל מהחלון (עמ' 8, ש' 4-6).  מדברים אלה הוברר כי לא היה כפי שמסר בתצהיר ברחוב בדרכו חזרה לבניין העירייה אלא במשתלה. בהמשך הדברים לאחר שהוטל ספק באפשרות לראות את המתרחש מהמשתלה הוא אמר כי ניתן לראות מגג העירייה את ההתרחשויות (עמ' 8, ש' 12).

12.               בשלב מאוחר יותר של חקירתו הנגדית הוא אמר כי בזמן האירוע הוא ישב לאחר שעלו למעלה. הוא הסביר כי למרות שהעבודה שלהם נעשית למטה כאשר ראו את הרכבים הצבאיים שהגיעו הם יצאו להסתכל (עמ' 14, ש' 29). בהמשך החקירה הנגדית אמר לפתע העד כי כל העירייה יכולה לראות את ההתרחשות מהחלונות וכי 'כולם ראו והסתכלו' (עמ' 15, ש' 2).  הוא שלל את ההנחה כי טובאסי ירה. לדבריו 'כשמפתיעים אותך אין לך זמן להגיב' (עמ' 18, ש' 23).

13.               ככל שהחקירה הנגדית נמשכה הוברר כי קיים ספק מה בדיוק ראה העד. הוא הבהיר כי לא ראה את השלב שבו טובאסי הבחין בחיילים והחלה ההתרחשות (עמ' 21, ש' 18-19) והתחבא כל זמן שהירי נמשך. הוא הרים את הראש רק כאשר הירי נפסק וראה את המנוח ירוי בתוך הרכב (עמ' 21, ש' 20-29). באותו זמן שכבו העד ועמאד, חברו, על הרצפה (עמ' 22, ש' 4-5).

14.               באותו שלב הוא עומת עם מה שנכתב בתצהירו, שלפיו כמאל טובאסי הגיח מצומת שממול, גררו אותו לצומת וירו בו כשהוא מוטל ממרחק אפס' (סעיף 13) אך הוא לא נתן הסבר לפער בין ההאשמות החמורות שם לבין עדותו ובלשונו 'ראיתי שהצבא עומד שם. אין מישהו אחר שירה, אם הצבא...' (עמ' 23, ש' 13). גם לעניין הפער בין המרחקים שנקב בו בתצהירו (סעיף 6) לבין מה שהעיד הוא התייחס ואמר כי אינו יודע למדוד ואין לו מד מרחק (עמ' 23, ש' 18).

15.               העד שלל את האפשרות שהמנוח הכיר את טובאסי מעבר לכך שהוזמן להסיע אותו במונית (עמ' 8, ש' 29-30) אך בהמשך התברר כי נהג להסיע אותו באופן קבוע (עמ' 9, ש' 17-23).  עוד הוברר כי ההסעות של המנוח את טובאסי נמשכו ארבעה - חמישה חודשים לפני האירוע (עמ' 10, ש' 13-14). הוא הוסיף כי ידע על כך שטובאסי הוא מבוקש ובלשונו 'אם מישהו היה מחזיק נשק, זה היה ידוע לכולם, הוא היה הולך ברחוב ככה. כל אחד שהוא חמוש, כל אחד יודע את זה וכולם מצביעים עליו' (עמ' 10, ש' 20-21).  באשר להסעות הוא הוסיף כי המנוח התחיל להסיע את טובאסי אחרי החקירה שעבר על ידי התנט'ים (עמ' 16, ש' 20) וזאת כדי שאנשים יפסיקו לחשוד בו בשיתוף פעולה עם ישראל (עמ' 16, ש' 23).

16.               מתוך העדות עלה כי פרט לעד זה היו באותו מקום ביחד איתו ארבעה עובדים נוספים. הוא נקב בשמם ואישר כי הם עובדים בעירייה  וניתן לקבל את שמותיהם ואת הכתובות שלהם (עמ' 11, ש' 26-  עמ' 12, ש' 5). בהמשך הוא אמר כי לא ראו את המקרה וכי מי שראה היו הוא ועמאד.